המצלמה לימדה אותי לשים דברים בתוך מסגרת, להשתהות ולהתבונן מקרוב. היא נותנת לי את היכולת להראות לאחרים מה אני רואה. לעצור ולהקשיב. ללכת עם הסקרנות האינטואיציה והלב.
כשהלב והסקרנות מובילים אותי ובידי המצלמה שהיא כלי מדהים לגילוי, אני יוצאת למסעות פנימיים וחיצוניים.
, אני חוקרת עולמות של רגשות, אינטימיות, אסטיקה, מרקמים, צבעים, חושים ויחסים. אני אוהבת להיות אישה שאוהבת ונותנת יופי.
שרואה ומראה יופי.
יופי מאפשר התרחבות הלב וקרבה.
אסטתיקה מעודנת, פריחה, עדינות, רכות, איזון וקונטרסט שמתבטאים בחומר עושים לנו נעים ומחברים אותנו לחלק מרגש וחשוב בחוויה האנושית. היופי שאני פוגשת, מצלמת ושוזרת הוא מורכב ומרובד בשכבות, יש לו עומק ויש לו פצעים, ויש בו חיים ומוות וזמן וסיפור.  זה יופי שמדבר בעד עצמו ואין צורך להסביר ולהבין. רק להסתכל ולקחת פנימה.